top of page

"זאת הייתה עונה של רכבת הרים"/ריאיון סיכום העונה עם השחקן המצטיין של האוהדים, עמיר (פיצי) אבלס

עודכן: 16 במאי

אחרי שנבחר על ידי הקהל לשחקן העונה של בית"ר נורדיה ירושלים, עמיר אבלס, הלוא הוא "פיצי", מסכם עונה רוויית תהפוכות: מהנבואה של החבר מהרצליה שהתגשמה, דרך הפציעה הלא פשוטה שנתנה את אותותיה, המשבר הקבוצתי והשינוי שהגיע בעקבות הניצחון בקריית מלאכי ועד תחושת הפספוס בתום העונה. על הדרך, הוא מספר איך השפיעו עליו השנים באקדמיה קטאלונית, מה חשב עליו ברק בכר, כיצד הבין שליגה א' היא המקום בשבילו ומה גרם לקיבוצניק כמותו להתחבר לירושלים. ריאיון מיוחד

 

אמיר אליהו ועמנואל שלמון

סייע: שי שפירא

כשהמוני האוהדים של בית"ר נורדיה ירושלים הגיעו בקיץ שעבר למשחקי ההכנה של העונה, במטרה להכיר את מי שיובילו את קבוצתם בעונת 2023/24, בלט לנגד עיניהם בחור צנום ונמוך קומה אחד, המוכר יותר לאלה מאיתנו שהם גרופי'ז דווקא של מחוז צפון בליגה א'. "מי זה בעל הרגליים הדקיקות האלה?", שאלו האוהדים בתמיהה. "עמיר אבלס", השיב המאמן, אהוד כחילה. "פיצי", קוראים לו כולם. "שחקן בעל ניסיון רב בליגה א׳ שעוד יהיה אחד מכוכבי הקבוצה", הבטיח המאמן.

 

הבטיח, וקיים. בשונה ממספר החתמות אחרות שביצע כחילה בקיץ האחרון, זו של עמיר (פיצי) אבלס התגלתה כבינגו. לא סתם הניח המאמן את מושכות ההובלה של הקבוצה בידיו. פיצי התגלה כמנהיג של בית"ר נורדיה בעונת 2023/24. הוא היה המאמן על המגרש, הקפטן בלי הסרט. הוא לא דריבליסט, והוא ממעט לבצע פעולות אישיות – פיצי הוא קודם כל שחקן קבוצתי, בנאדם של מערכת. ככה זה, כנראה, כשאתה קיבוצניק, שגדל על ערכי הקולקטיב. טכניקת המסירה שלו היא מהמרשימות שראינו משחקן בנורדיה. מסירותיו מדויקות כסרגל, הפסים השטוחים נקיים ומכוונני מטרה. הוא לא שולח כדורים באוויר לשום מקום או מגביה לשווא, אלא חי בתוך עמו, מפעיל את חבריו במסירות שטוחות קצרות על הקרקע, לצד כדורים שטוחים אלכסוניים שמוציאים אותם קדימה. בנגיעה אחת הוא יודע לשחרר את העומס במרכז המגרש. הוא איש של חוכמת משחק, סדר ובעיקר מנהיגות. אחד שרואה את המשחק עשרה צעדים קדימה.

 

פיצי, יש להודות, אינו איש של מספרים, ולא הסטטיסטיקה היא שהפכה אותו לשחקן הכי חשוב בצהוב-שחור. אבל גם הסטטיסטיקה תעיד על החשיבות העצומה שהייתה לו עבור נורדיה העונה. הוא שותף ב-26 מ-30 משחקי הליגה, וב-23 מהם פתח בהרכב. הוא פתח בכל אחד מתשעת הניצחונות של הקבוצה. ב-8 מהם השלים משחק מלא או הוחלף כשהקבוצה כבר ביתרון. רק פעם אחת הושג הניצחון בזכות שער שנכבש לאחר שהוחלף.

 

מדד היעילות מספר את הסיפור: אם מודדים רק את הדקות שבהן היה על המגרש, הרי שנורדיה עם פיצי הייתה שווה העונה 39 נקודות ב-26 משחקים (50% הצלחה) – נתון כמעט זהה לאחוז ההצלחה שסידר לירמיהו חולון מקום בפלייאוף העליון. לצערנו, 5 הנקודות שאבדו העונה לאחר ירידתו מהמגרש, והעובדה שהקבוצה לא ניצחה באף אחד מבין ב-4 המשחקים שעברה בלעדיו, הביאו לכך שאת העונה הזאת סיימנו עם 38 נקודות בסך הכול ב-30 משחקי ליגה (42.2% הצלחה). מאזן השערים של נורדיה מציג תמונה דומה: עם פיצי על המגרש, הוא עמד על מאזן חיובי של 20 שערי זכות מול 18 שערי חובה. בלעדיו, נורדיה הפיקה מאזן שלילי של 10 כיבושים מול 20 ספיגות. למעשה, פיצי שהה על כר הדשא במרבית הדקות העונה (63.8% מהזמן), אבל רוב הספיגות הגיעו בדקות שבהן לא היה על המגרש. נתונים שמלמדים בבירור על הערך של פיצי במארג הקבוצתי.

 

ואחרי הכול, גם במקרה הזה, למלחמה ששינתה את מציאות חיינו הייתה השפעה עקיפה. ב-28.9.2023, מעט לפני שהעולם התהפך על כולנו, פיצי ספג פציעה לא פשוטה ברגלו במהלך משחק הליגה נגד הפועל בקעת הירדן – פציעה שבשלה נאלץ להיעדר כחודשיים מהמגרשים. אלמלא הפגרה הבלתי צפויה, פיצי עלול היה להפסיד במישרין כשליש עונה, וזאת בנוסף לתקופת החזרה לכושר משחק, שלקחה לא מעט זמן. את הפגרה המאולצת, שנמשכה למעלה מחודשיים, ניצל פיצי לצרכי החלמה. אמנם הפציעה המורכבת נתנה עליו את אותותיה גם לאחר חזרתה של הליגה, אבל נותר רק לדמיין איך העונה שלנו הייתה נראית אילו היינו נאלצים לעבור חלק נכבד ממנה ללא השחקן הכי חשוב שלנו.

 

גם הקהל הנורדיאני הוקיר את התרומה הרבה שפיצי סיפק לנו העונה. בסקר לבחירת שחקן העונה, בחרו 61.9% מבין הנשאלים בפיצי כשחקן העונה שלהם, כשהוא מקדים את השוער יאיר הדר, שהגיע למקום השני ("זה לא מובן מאליו, אני מעריך מאוד את הבחירה הזאת", אומר פיצי). לכבוד הבחירה, ועם סיום העונה, שוחחנו עם פיצי כדי לשמוע ממנו איך הוא מסכם את העונה שהייתה, כיצד הוא רואה התהפוכות שהקבוצה עברה השנה ולאן מועדות פניו.

 

איך הייתה העונה מבחינתך?

"אני מרגיש שהייתה עונה בסדר. יכולתי לתת מעצמי יותר, כי אני מצפה מעצמי ליותר. אחרי הפציעה לא חזרתי אותו דבר. הייתה תקופה ארוכה שכאב לי, לא יכולתי לסכן את השער, ועוד נפצעתי ברגל שמאל, הרגל החזקה שלי. הרגשתי את זה הרבה פעמים, זה השפיע עליי. בתקופה שבה שיחקנו 3 משחקים בשבוע, הרגשתי עוד יותר את העומס. היה לי קשה להתאושש מהפציעה באופן מלא, אבל בסך הכול אני חושב שסיימתי את העונה יותר טוב".

 

בחלק מהעונה נראה שאתה לא בכושר מלא, וגם היית השחקן שהוחלף הכי הרבה פעמים בקבוצה (16 פעמים בליגה). רק בסוף העונה ראינו את פיצי האמיתי.

"הרבה פעמים הוחלפתי כי רצו לשמור עליי. היו 7 משחקים העונה שהשלמתי בהם 90 דקות, והיו עוד כמה שהוחלפתי בהם בדקות הסיום. כן, גם הפציעה השפיעה. כמו שאמרתי, היו מספר שבועות שכללו שלושה משחקים בשבוע, וגם אז היה לי קשה לסיים את כל המשחקים. אני גם שחקן שכשהוא נמצא על המגרש נותן תמיד את ה-100 אחוז שלו. אני משחק כקשר 50/50, שזה תפקיד מאוד אינטנסיבי, שבו צריך כל הזמן לעלות ולרדת. זה לא בלם, התפקיד שלי דורש הרבה ריצה וקילומטראז', טיפה יותר מאשר בתפקידים אחרים. גם בהמשך העונה, בוא נאמר שהפציעה לא עזרה".

 

פיצי, כאמור, לא ניפק מספרים משמעותיים במרבית העונה, אבל לקראת סופה השתפר גם בפן הסטטיסטי, כשהבקיע את השער הבודד שלו העונה ב-4-3 לדימונה שני מחזורים לסוף, ובישל שלושה משחקים ברציפות (כולל בישול נדיר בטדי מול הפועל כפר שלם), בדרכו אל תואר מלך הבישולים של הקבוצה. פיצי, שלפני שנתיים הבקיע 9 שערים במדי הפועל הרצליה וגם בעונה שעברה הציג נתונים סטטיסטיים נאים, יודע שהוא מסוגל להציע יותר בתחום הזה: "בעונה שעברה היו לי שלושה שערי ליגה ועוד המון בישולים, אבל זה גם כי בהרצליה הייתה לנו קבוצה שרצה ביחד, הכרנו אחד את השני, אחרי ששיחקנו שלוש שנים ביחד. הייתה לנו קבוצה שרצה בצמרת, אז גם היה יותר קל".

 

ומה קרה העונה? "לקראת סוף העונה הרגשתי הרבה יותר טוב פיזית, מבחינת הפציעה, ודברים יותר התחברו. אבל היו לנו משחקים שניצחנו בהם בהפרש של שער, הבקענו ואז הלכנו אחורה. היה לנו מאוד קשה, כי לא היינו קיימים מבחינה התקפית בהרבה מקרים. היה המון לחץ, רק רצינו לסיים את המשחק, ולצערנו הלכנו אחורה בהרבה מהמשחקים, וזה הקשה גם עליי להביא מספרים, וגם על הקבוצה באופן כללי. זה השפיע גם עליי, לצערי. מבחינת מספרים, אני מצפה מעצמי להרבה יותר".

 


"לא חזרתי אותו הדבר אחרי הפציעה". פיצי במדי נורדיה (גלעד אימס)

מברצלונה ועד נחלאות: "נורדיה חיברה אותי לעיר ירושלים"

עמיר אבלס (32) גדל בקיבוץ עמיר שבאצבע הגליל. הכינוי "פיצי" הודבק לו כבר בגיל ילדות: "טוענים שאמא שלי קראה לי ככה כשהייתי מאוד קטן. זה הסיפור. בקיבוץ מספיק שפעם אחת אמא שלך קוראת לך ככה ליד כולם, וזהו – זה נתפס". כילד קטן הוא התחיל לשחק בעמותת גליל עליון. בגיל 10 הצטרף לקבוצת הילדים של הפועל ת"א. אחרי כמה עונות באדום, בשנת 2006 פיצי (שמחזיק בדרכון צ'כי) יצא לחו"ל למבחנים בהולנד ובבלגיה. לבסוף, השתקע דווקא בספרד, במועדון הכדורגל של קורנייה דה לוברגאט (עיר בקטאלוניה הממוקמת בסמיכות לברצלונה). "בכל השנים האלה גרתי בספרד. בשנה וחצי האחרונות, אחרי שסיימתי את גיל הנוער, שיחקתי בקבוצת בוגרים בליגה הרביעית בספרד".

 

חבל שלא היה שם סקאוט מבארסה שיידע לאתר אותך...

"היה בעיקר את צה"ל, ששלח לי צווים ואמר לי שאם בפעם הבאה שאני בארץ לא אגיע כדי להתחייל, איחשב כעריק. אז אחרי כשנה וחצי כשחקן בוגרים בספרד, הבנתי שאני לא יכול להמשיך ולבוא לארץ רק לביקורים. ראיתי גם שמאוד קשה לשחק בספרד בקבוצת בוגרים, אפילו בליגה הרביעית. אתה מבין שזה לא פשוט, ושהרמה שם היא גבוהה מאוד".

 

היית שם בגילאים שבהם שחקן כדורגל נבנה. אתה מרגיש שהאקדמיה השפיעה על היסודות שקיבלת?

"כן, גדלתי שם, התפתחתי, השתפרתי, ואני לא מתחרט לרגע על החלק הזה. בסופו של דבר שמחתי לחזור לארץ, אבל התקופה שם בנתה ועיצבה אותי, גם אישיותיות, גם מקצועית. קצב המשחק שם גבוה מאוד, ונעזרתי ברמה הטכנית הגבוהה. אתה לומד לשחק מהר ולחשוב מהר. אלה דברים שאני מרגיש שלקחתי איתי".

 

את הקאמבק המחודש שלו בישראל ערך בעירוני קריית שמונה, בעונה שלאחר האליפות ההיסטורית, תחת ברק בכר ("הוא מאוד החזיק ממני ומאוד אהב אותי"). הוא צבר שם הופעה רשמית אחת. בעונת 2013/14 שיחק בהפועל בית שאן (ליגה א' צפון), ובעונה שלאחריה השתלב בהפועל עפולה בליגה הלאומית, והגיע איתה עד למקום הרביעי. בעונת 2015/16 שיחק במדי עירוני טבריה בליגה א' (מקום שלישי והגעה לגמר הפלייאוף המחוזי), אך המטוטלת בין הליגות המשיכה מבחינתו, כשבשתי העונות העוקבות שיחק שוב בליגה הלאומית, במדי עירוני נשר. התקופה שלו בליגה הלאומית הסתיימה בתום עונת 2017/18. "הדברים לא תמיד התחברו, ואז החלטתי שאני רוצה לעשות עוד דברים ושאני רוצה להתקדם גם מחוץ לכדורגל, מבלי לוותר על הכדורגל", מסביר פיצי. 

 

מאז, הוא התבסס כשחקן ליגה א', תחילה בהפועל כפר קנא ובהפועל מגדל העמק, ולאחר מכן במשך כ-3 עונות במדי הפועל הרצליה (שנתיים במחוז צפון, ובעונה שעברה במחוז דרום). עונת 2021/22 הייתה עונת השיא שלו מבחינה סטטיסטית, כשהבקיע 9 שערי ליגה במדי הרצליה, בדרכו לפלייאוף העליון, ובעונה שלאחריה, שבה עברו למחוז דרום, עשה השילוב אבלס את הרצליה קפיצת מדרגה נוספת, כשהגיעו עד לגמר הפלייאוף המחוזי. אמנם עבר בין לא מעט קבוצות, אבל בכל מקום בו היה לכל הפחות השלים עונה אחת מלאה.

 

שיחקת 6 שנים בליגה א' צפון ועוד שנתיים בליגה א' דרום. עד כמה אתה מזהה פערים בין המחוזות השונים?

"אני חושב שההבדל בין ליגה א' צפון וליגה א' דרום הוא אדיר. בליגה א' צפון אתה מגיע למגרשים שאתה לא רוצה להגיע אליהם. על הנייר המשחק שם נערך 90 דקות, אבל נטו הוא נערך הרבה פחות דקות. הייתי מגדיר את ליגה א' דרום כסוג של ליגה לאומית בלי זרים. נכון, בליגות הנמוכות יש הרבה מוכשרים שמתאים להם המקום שבו הם מסתדרים, ויש להם דברים אחרים בחיים שהם משלבים לצד הכדורגל, ובכל זאת, אני חושב שלאט-לאט, בשלוש השנים האחרונות, ליגה א' הפכה לסוג של ליגה מקצועית. הרבה קבוצות עברו לאימוני בוקר, ויש שם שחקנים צעירים רבים שמצפים מהם למקסימום מקצוענות, אבל בסוף השכר לא הולם. אתה רואה חבר'ה יותר מבוגרים, אנשים עם משפחה, שלא יכולים להרשות לעצמם את זה, כי יש להם עבודה בשעות הבוקר. הם לא יכולים להתאמן בבוקר, ולכן הם ילכו לקבוצות ליגה ב', שמתאמנות בערב. בליגה א', למעט נורדיה וקריית מלאכי, רוב הקבוצות עורכות אימוני בוקר".

 

הוא אוהב את ליגה א', פיצי. "ליגה א' מאפשרת לך לעשות את מה שאתה אוהב, אבל גם לעסוק בדברים נוספים, כך שאתה יכול להמשיך להתקדם גם בפן האישי", הוא מסביר. ופיצי אכן עוסק בדברים נוספים: הוא סטודנט לחינוך גופני, שנה שנייה בסמינר הקיבוצים, ולשם כך נוסע לתל-אביב ארבעה ימים בשבוע. לפני כן, עבד בעמותת "שער שוויון" – עמותה שמקדמת שוויון חברתי על ידי הפעלת תוכניות המשלבות בין ספורט קבוצתי ופעילויות חינוכיות. "עזבתי את העמותה כשהתחלתי את התואר. מאוד נהניתי לעבוד שם. זאת עמותה שמסמלת הרבה דברים שקיימים גם בבית"ר נורדיה".  

 

אז אנחנו מבינים שהכרת את ערכי נורדיה עוד לפני שהגעת.

"כן, שמעתי והכרתי. לפני שאני מגיע למועדון, אני עושה את כל שיעורי הבית שלי. שמעתי שקודם כל, מדובר באנשים טובים. גם למדתי על ערכי המועדון שנקרא "בית"ר נורדיה". הבנתי מה הוא מסמל ומהם הערכים שלו. אני מאוד אוהב את מה שיש במועדון הזה".

 

לנורדיה הוא הגיע במידה רבה בזכות הגיאוגרפיה. פיצי גר בירושלים (שכונת נחלאות) כבר שלוש שנים, יחד עם בת זוגו, שלומדת באוניברסיטה העברית. 

איך קיבוצניק כמוך מסתדר בירושלים, העיר המורכבת?

"אינטנסיבי, בעיקר בהתחלה זה היה ככה, אבל זאת שנה שלישית שאני גר פה, ודווקא השנה היה לי יותר טוב ויותר כיף בירושלים, בזכות נורדיה. סוף סוף היה לי משהו פה, בתוך ירושלים. עד השנה נדרשתי מדי יום לנסוע לתל אביב או להרצליה ולחזור. העובדה ששיחקתי פה השנה, הכרתי חברים חדשים והכרתי את המועדון, חיברה אותי יותר לעיר עצמה. השנה הרגשתי יותר טוב מהשנתיים שהיו לי בעיר לפני כן, כי עד העונה לא היה את הדבר שיקשר אותי לעיר עצמה".

 

ספר לנו כיצד נוצר השידוך שלך עם נורדיה.

"בשנה שעברה הייתי פה בדירה עם שחקן ששיחק איתי בהרצליה, שבא לישון אצלי לפני משחק פלייאוף נגד כפר שלם, על העלייה לליגה הלאומית. אתם שיחקתם יום לפני כן, ביום חמישי, במשחק המבחן המפורסם נגד מכבי שעריים. ראיתי איתו את המשחק פה בדירה, וכשעליתם ליגה הוא כבר שלח תמונה שלי עם כיתוב: 'ההחתמה הראשונה של נורדיה', כי זה בירושלים. בגדול, בהרצליה רצו שאישאר, אבל הם עברו לאימוני בוקר, ככה שזה לא הסתדר עם לימודי התואר שלי. בקיץ אהוד פנה אליי, דיבר איתי. באתי לפגישה בארזים, פגשתי את כל הנפשות הפועלות, וגם שמעתי דברים טובים על המועדון. הדברים הסתדרו והתחברו, ואני שמח על כך".


"התקופה שם עיצבה אותי – מקצועית ואישיותית". משמאל לימין: פיצי במדי קורנייה, ג'רארד דאולופאו במדי קבוצת מחלקת הנוער של ברצלונה (אוסף פרטי)

  "היינו צריכים לנסות להשתחל לפלייאוף העליון"

מבחינתו של אהוד כחילה, זאת הייתה עונה שזימנה אתגר מסוג אחר. אחרי מסע עלייה מרהיב בעונה הקודמת, העונה כחילה נדרש לבנות קבוצה שתעמוד בכבוד בליגה א'. רצפי הניצחונות הקלים מימי ליגה ב' נראו כשלג דאשתקד, התוצאות לא תמיד הגיעו, ומעת לעת נרשמו גם עימותים בין כחילה ובין שחקנים בקבוצה. הסגנון הישיר והבוטה של המאמן לא מצא חן בעיני כולם, אף שקשה לחלוק על העובדה שבשתי עונותיו על הקווים, לא נרשמה רכבת עזיבות משמעותית, ואף שחקן מוביל לא עזב את הקבוצה מיוזמתו. זה לא מובן מאליו כשמדובר בקבוצה שהשנים הקודמות שלה ניכרו בעיקר בתחלופת שחקנים נון-סטופ.

 

"אני חושב שקודם כל, אהוד בנה סגל מצוין", מתייחס פיצי. "הייתי ועברתי בקבוצות בליגה א', ואני יכול להגיד שהייתה פה קבוצה מאוד מוכשרת, וזה ייאמר לזכותו של אהוד. לאחר מכן אני חושב שהתחלנו את העונה לא רע, ואז הגיע רצף של הפסדים, עם המון לחץ. כולנו מכירים את אהוד, את הצעקות ואת האטרף שלו. יש שחקנים שיודעים לשים את זה בצד ולהתעלם לפעמים, ויש שחקנים שזה יותר משפיע עליהם. אז היו רגעים יותר טובים והיו רגעים פחות טובים. זאת הייתה עונה של רכבת הרים, היה קשה, לא הייתה לנו המשכיות. אני משתדל לקחת את הרגעים הטובים מהעונה הזאת. אני חושב שכן יכולנו והיינו צריכים להוציא יותר".

 

נראה שהיו שחקנים שפחות הסתדרו עם הסגנון של אהוד.

"יכול להיות, בדיעבד אפשר להגיד הרבה דברים, אבל הכול יותר קל להגיד עכשיו, ולא ברגעי הלחץ שחווינו במהלך העונה. אני יכול להגיד עכשיו שהיו רגעי שבירה ורגעי פיצוץ כאלה ואחרים. אבל בסוף, גם השחקנים וגם אהוד הבינו את הסיטואציה. הם הבינו שצריך לראות את הקבוצה ואת המועדון לפני הכול, וידעו לשים את הדברים בצד ולהגיע למשחקים החשובים כדי לקחת את הנקודות. היו דברים שקורים בקבוצת כדורגל באמוציות של משחק או אחרי משחק, היו צעקות, אבל בסוף השחקנים ואהוד ידעו להתעלות על עצמם".

 

הדרך, כאמור, לא הייתה פשוטה. אחרי פתיחת עונה לא רעה, הגיע ה-7 באוקטובר. עבור כולנו החיים עצרו מלכת, וכך גם ליגה א' דרום. נורדיה דווקא הגיבה מהר, ובזמן שבמקומות אחרים הוציאו את השחקנים לחל"ת, בירושלים חזרו לאימונים בתוך זמן קצר לאחר תחילת המלחמה. אלא שכל זה לא עזר: הליגה חזרה בחלוף חודשיים, ולמשך שבועות ארוכים נראה היה שנורדיה לא ממש חזרה איתה. רק בתום 9 משחקים רצופים ללא ניצחון, שכללו 6 משחקים רצופים בלא אף שער שדה, הגיע השינוי.

 

מה קרה לנו בחזרה מפגרת המלחמה?

"קשה להצביע על משהו ספציפי. אנחנו דווקא התאמנו לאורך תקופת המלחמה – חזרנו להתאמן כשבועיים אחרי פתיחת המלחמה, אבל לא היה לנו איזשהו יעד ספציפי לחכות לו, הכול היה מלא בחוסר ודאות; לא ראינו מול העיניים איזושהי מטרה קרובה. ואז חזרנו לליגה, ופגשנו את ירמיהו חולון, שהייתה אז מהקבוצות הטובות בליגה, והיא עשתה משחק מעולה נגדנו וניצחה 0-3. במצב כזה, אתה נכנס למעין כדור שלג. ואז הגיעו המשחקים נגד יבנה ולוד בחוץ, והכול השתבש, כי סף השבירה כבר היה נמוך, ונוצר כדור שלג שהתקשינו לעצור אותו. חבל לי שזה הגיע לרצף של 9 משחקים ללא ניצחון. לאורך התקופה הזו, חסר לנו הניצחון הקשה הזה וחיכינו שהוא יגיע, כמו שאמרתי לאורך הדרך. אני שמח שבכל זאת השגנו את זה בסוף".

 

ואז הגיע השבוע שהתחיל בניצחון 1-4 בקריית מלאכי והמשיך בניצחון על כפר קאסם. זאת הייתה נקודה שבה הרגשתם שאפשר עוד לעשות דברים טובים העונה?

"המשחק בקריית מלאכי היה גורלי מאוד. זה היה המשחק שהוציא אותנו מהתחתית, רגע לפני סיום הסיבוב הראשון. בסיבוב השני הגענו כשווים מול כל יריבה ולכל משחק, חוץ מההתפרקות ההיא נגד בקעת הירדן".

 

איך אתה מסביר את מה שקרה נגד הבקעה? אהוד דבק באותה תקופה בהיררכיה קבועה, אבל כשנדרשנו לעשות רוטציות ולחלק את הכוחות בתקופה אינטנסיבית, זה לא קרה.

""נכון. זה כנראה היה מתבקש לעשות רוטציה לפני הבקעה. אהוד המשיך במשחק הזה עם הרכב מסוים, כי זה ההרכב שהצליח במשך 4-3 מחזורים, והוא לא רצה לשנות. אני חושב שאחרי הגול המוקדם, כן שלטנו במשחק, וגם הגענו למספר מצבים. ירדנו למחצית ואני זוכר שאמרתי לשחקנים 'בואו נפתח את המחצית השנייה חזק, נעשה שוויון מהיר ונתקדם משם'. ממש עם פתיחת המחצית השנייה, חטפנו גול, וגם נדרשנו לבצע חילופים שתוכננו מראש, כי באותו השבוע היו לנו שלושה משחקים, אני הייתי גמור, פיליפ (מנה) היה גמור, ובדיעבד אולי לא היינו צריכים בכלל לפתוח. ספגנו שני שערים מהירים, ומשם הגיעה התפרקות שלא הייתה צריכה לקרות. זה היה כואב".

 

לאחר התבוסה לבקעה הגיע הניצחון הגדול על שמשון, שהוכיח שאנחנו באמת יכולים לעמוד מול כל קבוצה.

"אני חושב ששמשון הייתה אחת הקבוצות הכי קשות ששיחקתי נגדן אי פעם. אחרי המשחק הזה הרגשתי את הגוף עוד שבועיים. זה היה משחק מאוד אינטנסיבי, אבל בשורה התחתונה, אני שמח שמיד אחרי התבוסה נגד בקעה, ידענו להתעלות על עצמנו מהר מאוד ולהביא ניצחון בית גדול נגד יריבה קשה. בסיבוב השני היה יותר טוב, למרות שגם שם הצלחנו לעשות את זה קשה, והגענו למשחק נגד לוד בלחץ. אני שמח שידענו לסיים את זה יחסית מוקדם, ארבעה מחזורים לסוף העונה, אבל בעיניי היה שם פספוס, וכן היינו צריכים לנסות להשתחל איכשהו לפלייאוף העליון. זאת כבר תהיה מטרה טובה לעונה הבאה".

 

אתה חושב שהמקום בו סיימנו, מקום תשיעי, משקף את העונה שעברנו?

"מבחינת יכולת, יכול להיות שהמקום התשיעי משקף את העונה הזאת. שוב, אני חושב שאם היינו טיפה פחות בלחץ, יכולנו בקלות להגיע לפלייאוף. איבדנו את הפלייאוף על כמה נקודות. אבל צריך להבין את הסיטואציה שהיינו בה, ולהבין שיכול היה להיות יותר גרוע. לא רצינו להגיע למשחקים הקשים האחרונים, נגד כפר שלם, ונגד דימונה וכפר קאסם בחוץ, כשאנחנו בלחץ. להגיע לשלושת המשחקים האחרונים כשאתה יכול לנשום אוויר, ולשתף שחקנים שהיו צריכים לקבל יותר דקות כדי שיוכיחו את עצמם, זה גם בסדר".

 

משחק ההגנה הצהוב-שחור, להוציא מספר משחקי נפל, היה לא רע העונה. בקבוצה שרק פעמיים ניצחה בהפרש של יותר משער אחד, משחק ההגנה הקבוצתי היה הגורם המרכזי שאפשר את השגת הניצחונות הדחוקים שחילצו את נורדיה מתהומות התחתית אל עבר מרגועי בטן הטבלה. כמעט בכל פעם שנורדיה עלתה ליתרון, היא גם נסוגה לאחור למשך דקות ארוכות, במטרה לשמור על היתרון השברירי באמצעות מגננה מאסיבית, עם 10 שחקני שדה מאחורי הכדור. בדרך כלל זה גם הצליח. הצד השני של המטבע היה משחק התקפה בינוני, שהתבטא במיעוט רעיונות התקפיים וביכולת קבוצתית דלה להפיק תבניות התקפה מסודרות על בסיס הנעת כדור אפקטיבית. גם כשהגיעו הניצחונות, השערים הובקעו כתוצאה מקילינג איסטינקט של עוזיאל פרדו או על בסיס רוח הגבית של משחקי הבית, ולא מתצוגות מרשימות בצד ההתקפי. זאת גם הסיבה שכמעט במחצית ממשחקי הליגה, נורדיה לא הבקיעה אף שער שדה.

"ממה נבעה הבעיה שלנו בצד ההתקפי? אני חושב שהכול ביחד", אומר פיצי. "זה דבר ועוד דבר, ובסוף דברים מתחברים לתוצאה הכוללת. אם האימון לא היה מספיק טוב, או שלא עשינו מספיק תבניות, אז בסוף הדברים התחברו ביחד למכלול. אני חושב שהיה לנו המון כישרון בהתקפה, עם המון שחקנים איכותיים. אבל כמו שאמרתי, היו הרבה משחקים שבהם חווינו לחץ, הובלנו 0-1, ובמקום לסיים את המשחק ב-0-2 או 0-3 ולהכריע את המשחק, הלכנו לאחור. לא הרבינו להבקיע העונה, והרבה משחקים סיימנו ב-0-1 או מקסימום עם שני שערים במשחק".

 

זאת הייתה הוראה מכוונת מכחילה או תוצאה של לחץ בזמן אמת?

"הכול ביחד, אני חושב. זה נבע גם מלחץ, ולפעמים גם מהוראה של אהוד. או שפתאום לא כבשנו, ואז אתה פתאום הולך אחורה. הרבה פעמים זה פשוט קרה לבד. תמיד יש לחץ. באופן טבעי, גם הקבוצות שמולן שיחקנו שלחו קדימה הרבה יותר שחקנים בשלבים המתקדמים של המשחק. כשאתה לא מבקיע את הגולים במצבים שאליהם אתה מגיע, וככל שהדקות חולפות, מן הסתם, הקבוצה השנייה תוקפת עם הרבה יותר שחקנים, ואתה מוצא את עצמך מגיע ל-15-10 הדקות האחרונות ומתגונן. אני חושב שכן צריך לעשות הפרדה בין המשחקים: במשחק החוץ נגד מכבי שעריים, לצורך העניין, אני לא חושב שהלכנו אחורה. נגד הפועל מרמורק בטדי כן הייתה נסיגה אחורה. אני זוכר שהייתי על המגרש, ראיתי שאנחנו הולכים יותר מדי לאחור, והיה מאוד קשה להוציא את הקבוצה קדימה במצב הזה. אבל בסוף, זה עניין של יכולת לנעוץ את הגול השני ולגמור את המשחק".


"היו רגעי שבירה אבל גם השחקנים וגם אהוד הבינו שצריך לשים הכול בצד ולראות את הקבוצה לפני הכול". כחילה (צילום: גלעד אימס)

בסופו של דבר, נורדיה עמדה ביעדיה. למחמאות ראויים, כמובן, כחילה ושחקניו, אבל גם המערכת, שלא מיהרה לחפש מאמן חדש, למרות משבר לא פשוט שחוותה הקבוצה במהלך העונה. בנסיבות שבהן במועדונים אחרים בישראל בדרך כלל מעלים את המאמן על המוקד, ההנהלה של נורדיה דווקא נתנה לכחילה גיבוי ראוי לשבח. במקביל, אפשרה למאמן לבצע את החיזוקים הנדרשים שבסופו של דבר הוציאו את הקבוצה לדרך חדשה (אדיר מיה, עידן סולימני, בר סוויסה ופיליפ מנה).

 

פיצי מסכים: "לגבי המערכת, אין לי מילים. השקט שהמערכת נתנה לאהוד הייתה משהו שגם אנחנו הרגשנו בתור שחקנים. אתה מבחין בכך שגם בתקופות הכי לחוצות, מומי, אלי ומשה תמיד נכנסים עם חיוך, נותנים חיבוק, אומרים 'שלום' ומחזקים. הם אף פעם לא נכנסים וזורקים איזו מילה שגורמת לך להרגיש לא בנוח. בתור שחקן, השקט הזה הוא משהו שאתה לא מקבל במועדונים אחרים. זה דבר גדול. אני תמיד אומר שזה לא שאתה יכול עכשיו לשחרר את פיצי ולהביא במקומו את מסי. וגם לגבי המאמן: זה לא שאתה משחרר את אהוד ומביא את פפ. זה לא שבחוץ יש אפשרויות שאתה אומר עליהן 'וואו'. אז כן, לפעמים, בתקופות הקשות, צריך לדעת לתמוך, לתת את השקט ולחכות לימים יותר טובים, וזה מה שקרה. וזה ייאמר לזכות ההנהלה".

 

והיו שחקנים שהגיעו באמצע העונה ושינו ממש את סיפורה של העונה הזאת, כמו סולימני, מיה וסוויסה.

"כן, כל השחקנים שהגיעו במהלך העונה הוסיפו לקבוצה. אם זה בר סוויסה, שהבקיע גולים מחצאי מצבים, סולימני שהביא איתו רוח ואגרסיביות, אדיר מיה או פיליפ, שהוא מנהיג שתרם לנו הרבה והבקיע את הגול החשוב נגד קריית מלאכי, שהיה למעשה אחד הגולים החשובים העונה. אין ספק שכל מי שהגיע, תרם והוסיף לקבוצה. ולא שהיה חסר – עוד לפני כן היה סגל גדול עם הרבה שחקנים מוכשרים. לא קל לנהל סגל כזה".

 

לעומת זאת, בקיץ הייתה שורת החתמות של שחקנים שהגיעו עם רקורד טוב, אבל אצלנו לא הצליחו וחלקם גם שוחררו במהלך העונה.

"אלה דברים שמתבקשים לפעמים. קשה להיפרד משחקנים טובים כמו אלו שהיו לנו, דוגמת אלפי, חליפה ובסטקר. לפעמים המערכת מקבלת החלטות וצריך לדעת לקבל החלטות קשות. זה משהו שלא תמיד תלוי רק בנו, השחקנים. יש המון שחקנים שבשל הסגל הרחב, ומאחר שהיו דברים שלא התחברו העונה, לא הלך להם. אלה שחקנים מאוד מוכשרים, כמו שטח, ירין (הלל), מאי (מזל), שנתן תקופות טובות, או פינטו. פחות התחבר להם השנה, וזה מבאס, כי אלה שחקנים מאוד מוכשרים. אין לי ספק שקבוצות אחרות היו מאוד שמחות שתהיה להן האופציה אפילו להחזיק אותם בקבוצה. אבל היה פה סגל מאוד רחב, היה מאוד קשה לנהל אותו, היו שחקנים שהיו בתקופות יותר טובות מאשר אחרים, ואהוד החליט לרוץ עם אותם שחקנים".

 

לא מעט שחקנים שהיו העוגן של נורדיה בליגה ב', התמודדו העונה עם ירידה דרסטית במעמדם, בליגה ב' הם כיכבו, אבל בליגה א' כבר ניכרו פערי האיכות בין הליגות – פערי קצב, פערי אינטנסיביות ופערי יכולת. המערכת בנורדיה רצתה להוקיר תודה לאלה שהעלו את הקבוצה לליגה א', והשאירה רבים מהם, אבל גילתה מהר מאוד שמה שמספיק לליגה ב' לא בהכרח מספיק לליגה א'.

 

פיצי מציג את עמדתו בעניין: "שחקן טוב הוא שחקן טוב. חלוץ שכובש 20 שערים בליגה ב', יכול להבקיע שערים גם בליגה א'. ירין הוא שחקן מוכשר ברמות. אני חושב שהוא יכול היה לתרום לנו הרבה יותר השנה. היו דברים שלא התחברו, עניינים שלא הסתדרו עם אהוד. כנ"ל לגבי פינטו, שחקן שאי אפשר להגיד שהוא לא אינטנסיבי או שהוא לא יכול להחזיק. לי זה חבל, כי אני מאוד אוהב אותם באופן אישי. אמרתי לאהוד כמה פעמים שכואב לי על ירין, כי אני חושב שהוא יכול היה לתת לנו הרבה יותר השנה. הוא איבד את מקומו, ולא תמיד זה קרה בגללו. היה גם משחק נגד שעריים שהוא עלה בו והחמיץ פנדל. הרבה דברים לא הסתדרו, וזה השפיע על ההמשך".

 

ועדיין, אהוד הוא האיש שבחר להביא אותם לקבוצה בליגה ב'. השינוי הגיע כשנדרשנו להתאים את עצמנו לאיכות של ליגה א'.

"אני חושב שאהוד, באיזשהו מקום, רצה את השחקנים הכי טובים, והוא גם הביא המון שחקנים. בתור מאמן, זה כיף שאתה יכול להרשות לעצמך להביא שחקנים מצוינים וגם להשאיר שחקנים מצוינים מהעונה שלפני כן. אבל אז פתאום אתה מגלה שיש לך על הספסל שחקנים שקבוצות אחרות היו מתות שיהיו אצלן. אתה משחק בהתקפה עם בר (סוויסה), דוד (אסנקה) ופרדו, למשל, ויש לך על הספסל את שטח, ירין, שוורץ ומאי. חלקם אפילו לא היו בסגל, כמו ישראל (פיטיגו) שלדעתי היה צריך לקבל יותר דקות. בגלל הסיטואציה, המצב והלחץ, אני מניח שלאהוד היה יותר קשה לשלב אותו".

 

ואותו הדבר יהונתן מרדכי, מורדי, שהפתיע מאוד במשחקים האחרונים, כשהחל לשחק.

"כן, כולנו ראינו באימונים את ההתקדמות שמורדי עשה השנה, גם אהוד. מגיע לו כל הכבוד והוא הרוויח את מקומו בסגל של נורדיה לעונה הבאה. הציפייה היא שבשנה הבאה הוא לא יהיה רק עוד שחקן. לעונה הבאה הוא יגיע מחושל יותר, עם יותר ביטחון. גם ישראל ועילאי (סקלאר) הם שחקנים כאלה. גם אלרוי (ששון) עשה התקדמות משמעותית ומגיע לו לקבל צ'אנס בעונה הבאה. השחקנים האלה יצטרכו להרוויח את המקום שלהם, כמובן, הם יצטרכו להוכיח את עצמם, כמו כולם. גם אני אצטרך להוכיח את עצמי. בסוף תמיד מודדים את המשחק האחרון שלך, אין מה לעשות. זה הכדורגל. יש הרבה שחקנים מוכשרים שיכול להיות שהיו צריכים לקבל יותר דקות, אבל היה לחץ, ובסוף אהוד החליט ללכת עם מי שהוא החליט".

 

מה דעתך על דוד אסנקה? עם ההכוונה שלך ושל עוד כמה שחקנים, הוא יוכל להגיע למקומות שהמועדון מצפה שיגיע אליהם?

"דוד הוא כישרון יוצא דופן וילד מדהים. אמרתי לו לאחרונה: 'אני מת שבשנה הבאה תהיה בליגה הלאומית או בליגת העל, אבל אם זה לא יקרה, ואתה תישאר פה, את העונה הבאה אתה צריך לסיים לפחות עם 15 גולים, ואז להגיע לרמות הגבוהות מהדלת הראשית'. הוא יכול לעשות את זה. לעומת זאת, ללכת עכשיו להיבחן פה ושם, כשלא כל כך מסתכלים עליך, ורואים שהבקעת רק 3-2 שערים העונה, וזה כן נתון שקבוצות מסתכלות עליו... אז יכול להיות שעוד שנה כאן תעשה לו טוב מקצועית. אני מחזיק ממנו מאוד, ואני מאמין שהוא צריך ויכול להגיע לליגת העל. כן, יש לו מה לשפר, אבל את היכולת ואת הכישרון יש לו. אני מאמין שהוא יגיע רחוק".


"במקום להבקיע את השני, הלכנו לאחור". ב-1-1 נגד מרמורק (צילום: איתי דהאן)

"הרגשתי שאהוד אומר לי 'לך, תנהיג, קח על עצמך'"

עמק הארזים, מחזור 29. בית"ר נורדיה בפיגור 1-0 ביתי מול עירוני קריית מלאכי. בדקה ה-89, נרשם עימות בין יהונתן מרדכי שלנו ובין חלוץ קריית מלאכי, ירין מכלוף. פיצי לא מוכן לשתוק, ונעמד לצידו של הבלם הצעיר. לפתע, אחרי יותר מדי דקות נרפות, הוא מעיר את עצמו ואת חבריו. שתי דקות לאחר מכן, פיצי מבשל לבר סוויסה את שער השוויון (שהתחיל בחילוץ גדול של מרדכי), ודקה וחצי לאחר המהפך מושלם. נורדיה ובעל הבית שלה משיגים ניצחון גדול בתוספת הזמן. גם במקרים נוספים, אפשר היה לשמוע את פיצי צועק מעת לעת ליתר השחקנים "בואו ניתן גול", מפקס אותם בדקות ההכרעה.

 

לעיתים נראה שאתה המאמן על המגרש; האיש של אהוד על כר הדשא.

"אני חושב שבסך הכול היה לי דיבור די טוב עם אהוד. הוא הרבה פעמים נתן לי את המושכות, הרגשתי שהוא אומר לי 'לך, תנהיג, קח על עצמך'. יש גם סביבי הרבה שחקנים שהם צעירים ומוכשרים, ויש רגעים במשחק שאני רואה שהם צריכים איזו דחיפה. אני רואה את זה ומנסה לעזור ולדחוף".

"אני תמיד משתדל לתת מעצמי, לדחוף את הקבוצה, לנסות ולהנהיג ולהביא מהניסיון שלי. זה מי שאני. אני מאוד דוחף, רוצה ומצפה שהקבוצה תצליח. יש רגעים במשחק שאני קולט משהו חריג. לרוב אני לא נכנס לעימותים, אבל באותה השנייה נגד קריית מלאכי, ראיתי שהחלוץ שלהם מתנהג בצורה לא יפה ולא מפסיק לתפוס את החולצה של מורדי. באתי לשם כי זה עצבן אותי. יכול להיות שפתאום זה עורר את המשחק ועורר אותנו".

 

אמנם הוא מתופקד תמיד כחלק מחוליית הקישור, אבל בתוך הקישור הוא יכול למלא פונקציות שונות. במרבית העונה שובץ כקשר מרכזי-שמאלי (LCM), כחלק משלישיית קישור מרכזי, בעמדה שבה יכול היה להוביל את בניית ההתקפות החל מאזורים נמוכים יותר במגרש, לשחרר פקקים באמצע ולהשתמש ברגל שמאל החזקה שלו כדי להפעיל את שחקני הקו השמאלי ולהוציא אותם קדימה. בשליש האחרון של העונה שובץ יותר ויותר קדימה, בעמדת הקשר החופשי שמתחת לחלוץ, בעמדה שבה יצר משחק לחץ קרוב יותר לשליש המגרש של היריב והצטרף יותר לאזורי הרחבה.

 

איפה בקישור אתה מרגיש הכי בנוח?

"זה הרבה פעמים תלוי במשחק ובמגרש, קשה לי להגיד עכשיו איפה יותר נוח לי. זה באמת תלוי משחק וגם תלוי במי שנמצא מסביבי. בגדול, התפקיד לאורך השנים היה 50/50, אבל בסוף העונה שמחתי לשחק כשיש מאחוריי שני שחקנים אינטנסיביים כמו מירון, פיליפ (מנה), סולימני ופינטו, שעושים הרבה עבודה וככה אני יכול להתרכז יותר במשחק ההתקפי. במחזורים האחרונים כן נהניתי לשחק מתחת לחלוץ".

 

רואים שכשאתה נהנה, הקבוצה כולה נהנית.

"האהבה למשחק היא בראש ובראשונה – אם ארגיש שאני כבר לא נהנה מהמשחק, לא אעשה את זה. גם הבחינה הכלכלית היא שיקול חשוב. בתור סטודנט, לבוא ולעשות את מה שאתה הכי אוהב, ולקבל על זה משכורת, זה לא מובן מאליו. אני משתדל לשמור על עצמי גופנית ולשמור על אורח חיים ספורטיבי. אתה מתחייב למועדון, למקום עבודה, שמצפה ממך למשהו. אני לפחות חונכתי על מחויבות, ועל החובה תמיד לתת את ה-100 אחוז. זה מה שאני משתדל לעשות".


"יש סביבי הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים, ויש רגעים שאני רואה שהם צריכים איזו דחיפה" (צילום: גלעד אימס)

זאת הייתה עונה קשה. עכשיו זמן לנוח.

"נכון, ומיד אחרי שהיא נגמרה נסעתי לחו"ל, לטורניר של נבחרת ישראל בקט רגל (6X6) שנערך בסלובקיה. משחקים שם מהר, אבל יש שם המון חילופים, תמיד אפשר לנוח". שלב הבתים של נבחרת הקטרגל הסתיים בניצחון אחד ושני הפסדים של הנבחרת שלנו. פיצי עצמו הבקיע שניים מבין שבעת שערי הנבחרת הישראלית. לאחר מכן, פיצי חזר לארץ כדי לנוח – והפעם באמת.

                                                                                               

איך העונה הבאה של נורדיה צריכה להיראות?

"נורדיה היא מועדון מדהים, מהטובים שהייתי בהם. אחרי השנה הזאת, צריך לחשוב איך משפרים ומה צריך לעשות כדי שיהיה יותר טוב בשנה הבאה. חד-משמעית, צריך לשאוף להגיע לפחות לפלייאוף עליון".

 

פיצי, נזכיר, הוא קבלן פלייאופים לא רע: שלוש פעמים היה שם, פעמיים גם הגיע לגמר המחוזי. האם הוא יישאר כדי לעזור לנו להגיע לשם בעצמנו?

"אני מקווה שדברים יסתדרו ושאישאר. אני בסך הכול מאוד נהנה מהמועדון. אני צריך לשבת בקיץ עם משה (בן ארוש) או עם מי שצריך לשבת. אני עוד לא יודע מה יהיה בעונה הבאה". ומה לגבי עתידו של כחילה? "לא יצא לי לדבר איתו בעניין. אני חושב שכרגע יש איזשהו חוסר ודאות בנושא, אני מאמין שהדברים יתבהרו בשבועות הקרובים. יש פגרה ארוכה לפנינו, אין לחץ, יש הרבה זמן עד העונה הבאה".

 

אתה חושב שנכון לשמור על הבסיס שכבר התגבש כאן? במועדון הקודם שלך, הפועל הרצליה, לא היו כוכבים ענקים, אבל נוצר תלכיד שרץ כמה שנים ביחד.

"כן, בסוף צריך לשמור על איזשהו בסיס, כי קשה לבנות קבוצה מאפס. כשאתה רץ עם איזשהו בסיס ועליו מרכיב עוד חיזוק, אז ככה הרבה יותר קל להתחיל את העונה, כי יש לך איזשהו בסיס. יש פה הרבה שחקנים צעירים ומוכשרים. בסוף, בליגה הזאת, נודה על האמת, יש 4-3 קבוצות לכל היותר שהן מאומנות באמת, שאתה רואה בהן כדורגל מסודר, עם תבניות ברורות. כל השאר הן אוסף של שחקנים לא רעים, שמהם פשוט מרכיבים קבוצות. הפערים בין מרבית הקבוצות ממש לא גדולים. השנה היו רק את מודיעין, ששיחקה כדורגל מצוין תחת ארז בנודיס, את דימונה פה ושם ואת כפר שלם".

 

אנחנו מסתכלים עליך ושואלים מה אתה עושה בליגה א'. במבט לאחור, אתה מרגיש שיכולת להגיע ליותר?

"כן, אני מרגיש שיכולתי להוציא יותר מהקריירה. היו מקומות שהרגשתי בהם שאני נופל בין הכיסאות ושדברים לא מסתדרים. בכדורגל, לא הכול תלוי רק בך, אתה מגיע למקומות בהם הקבוצה לא מצליחה או שהמאמן לא מחזיק ממך, אבל אני שמח לגבי המקום בו אני נמצא כרגע. אני לא מתחרט על דברים".

 

אז בוא נהיה מעשיים: האוהדים שלנו תהו לאחרונה אם כדי שתישאר בירושלים לשנה נוספת, צריך לדאוג שהחברה שלך תיכשל בתואר ותישאר ללמוד באוניברסיטה העברית.

"חס וחלילה, רק שהיא לא תיכשל".

 

היא יכולה להישאר לדוקטורט.

"נכון לעכשיו, היא ממשיכה לעוד שנה, לתואר שני, אם לא יהיו שינויים".


"אני לא מתחרט על שום דבר". במדי הפועל הרצליה (צולמה על ידי יונתן גינזבורג)

268 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page