top of page

"זאת הייתה עונה שתיחקק אצלי לעד"/ריאיון סיכום עונה 2022/23 עם השחקן המצטיין, ירין הלל

רגע אחרי שהמסע האדיר של בית"ר נורדיה ירושלים לעונת 2022/23 הסתיים בעלייה לליגה א', ירין הלל, מלך השערים של הקבוצה ושחקן העונה הנבחר של על ידי האוהדים, משחזר את רגעי הדרמה במשחק העלייה ומסכם את עונת השיא בקריירה שלו: על הדרך שעבר מאז הקדנציה הקודמת בנורדיה והמעגל שנסגר השנה, השערים המכריעים שכבש ושסידרו לנו זכייה בגביע המחוז ועליית ליגה, החיבור המיוחד עם החברים בחלק הקדמי, הגיבוי מהמאמן כחילה והתוכניות להמשך. ריאיון מיוחד

 

אמיר אליהו ועמנואל שלמון

 

תמונות: גלעד אימס

 

סייעו: אופיר הררי ואלית מזא"ה 

 

ירין הלל כבר ראה את זה מתפספס לו בין הידיים. 3 דקות בתוך תוספת הזמן בנס ציונה, המשחק על העלייה לליגה א' דרך הפלייאוף בין מכבי שעריים רחובות לבית"ר נורדיה ירושלים. כשהתוצאה היה 0-0, החלוץ של בית"ר נורדיה מוצא עצמו תוך כמה שניות בשני מצבי הבקעה נהדרים בתוך הרחבה. "זה היה ממש בדקה האחרונה. הגיע אליי כדור שנהדף, בעטתי חלש ממש מכמה מטרים והשוער הדף לקרן. כמה שניות לאחר מכן, היה לי עוד מצב שבו הקפצתי את הכדור למשקוף. כמו ב"סלואו-מושן", כבר ראיתי את הכדור נכנס ואותי רץ לקהל כדי לחגוג עלייה. אמרתי לעצמי שאני רוצה לסיים את זה ולעלות ליגה". 

הכדור אמנם לא נכנס גם במקרה הזה, אבל ירין וחבריו לא ויתרו. "אחרי שתי ההחמצות האלו באו אליי כמה שחקנים, וגם אהוד (כחילה) ואמרו לי "לא נורא, הולכים הארכה ונמשיך".

אז הם המשיכו. למרות שלל הזדמנויות לצהובים-שחורים, בדקה ה-108 דווקא שעריים עלתה ל-0-1 משער של אחמד מצרי. "כשהם מבקיעים לך את הגול הזה, אתה אומר לעצמך 'אה, גם במשחק כזה זה בסוף מתפספס?'", ירין משחזר. "היינו במשחק טוב, היו לנו יותר מצבים מהם והגיע לנו לנצח, ככה שאחרי הגול שלהם הייתה לנו איזו דקה של הלם. אבל אז הם חטפו את האדום (של אותו אחמד מצרי, שספג שני כרטיסים צהובים בדקה שאחרי השער – ע.ש, א.א), וזה החדיר בנו מוטיבציה ואמונה שאפשר לעשות את זה".

בדקה ה-116, 8 דקות אחרי ששעריים עלתה ליתרון שעבורנו נראה ככזה שחיסל את העונה, האמונה הוכיחה את עצמה. "הייתי באמצע הרחבה, זיהיתי ששחקני ההגנה נמשכים קדימה והחלטתי ללכת מאחוריהם. כשהכדור הגיע אליי כבר הייתי מוכן עם הראש – וכבשתי. אז הנה, אחרי ההחמצות, בסוף מלמעלה דאגו לזה שאשים את הגול. האמת היא שיכולנו להכניס גם שער נוסף ולנצח את זה עוד לפני הפנדלים".

בהחלט יכולנו: בדקה ה-125, 5 דקות בתוך תוספת הזמן של ההארכה, נורדיה מקבלת פנדל גורלי. מאי מזל ניגש, ומחמיץ. "הייתי ברגשות מעורבים", מספר ירין. "אתה אומר לעצמך: 'עשינו הכול, והנה זכינו בדקה האחרונה בפנדל שאחריו יכולנו לעלות – וגם את זה החמצנו'".

ראינו שמאי מזל ועוזיאל פרדו התווכחו מי יבעט את הפנדל. אתה לא רצית לבעוט?

"בעיקרון אני גם בועט פנדלים, אבל זאת הייתה החלטה של הרגע. לא היה בועט מראש שנקבע. רציתי לבעוט, כי הייתי חם אחרי השער שכבשתי, אבל ראיתי שגם מאי רוצה ואמרתי 'יאללה, מגיע לו, למה לא'. עוזיאל גם רצה לבעוט. שנינו ויתרנו בסוף; מבחינתנו, העיקר היה שייכנס ושנעלה. מאי בעט טוב את הפנדל, אבל היה לו חוסר מזל".

ואז הגיעו הפנדלים. "הגענו לרגע הכי מכריע. זה מעמד בכלל לא קל, שחורץ גורל של עונה שלמה, וכשיש לנו על המגרש ילדים בלי הרבה ניסיון. ברגע שהגענו לפנדלים, אספתי את כל הבועטים ואמרתי להם שככה סימנו מלמעלה שצריך להיות, אז שכל אחד פשוט ייגש בביטחון ויבעט לאן שהוא חושב שצריך לבעוט. היו שם ילדים שראיתי שהם מתרגשים, וזה טבעי, אבל בסופו של דבר כולם עשו את העבודה ונתנו פנדלים מצוינים. זה באמת משהו שהיה יפה לראות". 

אחרי 10 בעיטות לכל צד בדו-קרב הפנדלים (כולל אחת מדויקת של ירין), שהשלימו ערב שכולו רכבת הרים רגשית אחת גדולה – זה הגיע. בית"ר נורדיה שלנו מנצחת ועולה לליגה א'. "מה שקרה שם היה דבר לא רגיל, באמת משהו מיוחד", אומר ירין. "היה משחק מטורף, הוא הזכיר לי את גמר המונדיאל בין ארגנטינה לצרפת. היה שם הכול מהכול. לאורך כל המשחק, מתחילתו, היינו עדיפים. שלטנו, הגענו למצבים, אני לא זוכר שהם סיכנו אותנו יותר מדי, בעוד שלנו היו מצבים. בהתחלה קצת חששנו מהמשחק, כי בכל זאת הם מליגה א' והסטטיסטיקה גם כן הייתה לרעתנו. ידענו שהפעם האחרונה שקבוצה מליגה ב' עלתה דרך הפלייאוף הייתה לפני 7 שנים. אבל אז התחיל המשחק, ראינו שהשד לא נורא והרגשנו טוב. לפני שהגענו לפנדלים, עשינו הרבה חילופים, ואהוד הכניס ילדים מהנוער. אז אתה אומר לעצמך 'הנה, יש פה הרבה בועטים בלי ניסיון, יהיה קשה'. אבל עובדה שכולם עשו את העבודה. זה היה כמו תסריט שאי אפשר לכתוב אותו".

עשינו את זה בדרך הקשה. התרגלנו לכך שמדי שבוע אנחנו מנצחים ואז רצים להתעדכן מה עשתה קריית מלאכי, רק כדי לראות שהיא שוב ניצחה. הגעתם לפלייאוף הזה כשברקע תחושת הפספוס, וכשאתם צריכים לחשב מסלול מחדש.

"זה מה שמסמל את כל העונה הזאת: אופי שהוא משהו לא רגיל, משהו מיוחד. לאורך כל העונה רצנו אחרי קריית מלאכי, אתה בכל פעם מחדש מגלה שלמרות שעשית את החלק שלך וניצחת, זה עדיין לא מספיק, ואתה נשאר במקום השני עוד שבוע ועוד שבוע. הגיע לנו לעלות כבר בסוף העונה הסדירה. אני חושב שכבר הרבה זמן לא היו קבוצות שהשיגו אחוזי הצלחה כמו אלה שמלאכי ואנחנו השגנו העונה. ואז, אחרי שנגמרה העונה הסדירה, היינו צריכים להגיע בכוחות מחודשים לקראת הפלייאוף. זה לא קל לנצח 4 משחקים אחרי דרך כזאת, כי המשמעות הייתה שאנחנו בעצם צריכים להתחיל הכול מההתחלה. כשאתה עובר עונה כזאת, טבעי שיש ירידת מתח לפני הפלייאוף. אתה מבין שגם אחרי כל המאמץ – עדיין לא עלית. התחושה היא שהכול מתאפס, ושאתה צריך להתייצב לכל משחק כאילו הוא גמר גביע, כשלמעשה שוכחים לך את כל מה שהיה העונה. זה גם מה שאהוד אמר לנו: 'כל מה שעשינו עד עכשיו לא משנה, ואין מה לעשות, לא יזכרו לנו את זה'. אבל תמיד האמנתי שאנחנו יכולים לעלות. הייתה לנו השנה קבוצה עם שחקנים מחומר מיוחד. זה שעלינו מהפלייאוף זה מראה כמה אופי היה לנו העונה".

בסופו של דבר, היינו מרחק נגיעה מלאבד את הכול.

"אם היינו מפסידים ולא עומדים במשימה, זה היה הכי כואב שיש כי באמת הגיע לנו לעלות. לא רק לאורך כל העונה הגיע לנו, אלא גם במשחק הספציפי נגד שעריים, עם כל ההחמצות. בסוף הכול התפוצץ בפנדלים. אין אושר כזה, זאת ההרגשה הכי טובה שיכולה להיות. רק עכשיו, אחרי שבוע, אני מתחיל להתאושש ולקלוט מה היה שם. היו חגיגות מטורפות לאחר מכן, גם אהוד ואלירן (ממן – עוזר המאמן, ע.ש, א.א) באו, כל הקבוצה וכל השחקנים הגיעו, ישבו וחגגו".

ראו עליכם שאתם חווים שמחה של עונה שלמה. לא רציתם ללכת הביתה, גם אחרי שכיבו את האורות באצטדיון.

"העונה הייתה כל כך טובה, שגם אחרי שהמשחק נגמר אמרתי לעצמי 'מה, אין אימונים יותר? מרוב שכיף אני רוצה להמשיך'".

 

"החזרה לכאן הייתה עבורי סגירת מעגל"

הריאיון הזה מתקיים כשבוע אחרי אירועי שעריים הבלתי נשכחים. אוהדי בית"ר נורדיה הספיקו בינתיים לקבוע את זהות המצטיין שלהם: בסקר לבחירת שחקן העונה, 31% מהמצביעים הצביעו לירין הלל ובחרו בו כשחקן העונה של בית"ר נורדיה ירושלים. בכך הקדים ירין מספר שחקנים בצהוב-שחור שנתנו גם הם עונה גדולה, ובראשם עמית ביטון (שקיבל 20% מהקולות), יאיר הדר (שקיבל 15.6% מהקולות) וזיו קבדה (13.3%). ירין: "אני רוצה למסור תודה לקהל על הבחירה בי. זה לא מובן מאליו בכלל – יש הרבה שחקנים טובים בקבוצה שמגיע להם התואר הזה".

ירין, בן 31, נשוי + ילדה שבקרוב תחגוג 3. הוא נולד בלוד, ובילדותו עבר עם משפחתו למודיעין, שם הוא מתגורר גם כיום. מלבד הכדורגל, ירין לוקח חלק בניהול העסק המשפחתי – חנות ספורט בקניון לוד, אותה הוא מנהל עם אחיו הגדול. הוא נמצא בעסק עד שעות הצהריים, ולאחר מכן ממשיך לאימונים.

ירין מביא עימו קשר משפחתי מחייב: יעקב הלל הגדול הוא בן דודו של אביו. "בשנים הראשונות שלי הוא היה יותר מעורב – הוא היה כמו סוכן שלי/עוזר. בשנים האחרונות אנחנו בקשר ויוצא לנו לדבר על כדורגל, אבל הוא פחות מעורב". הוא לא היחיד במשפחת הלל ששיחק בבית"ר נורדיה – בנו של יעקב, תהל, שיחק בשורות הקבוצה בליגה א' (ובינתיים פרש מכדורגל).

הקשר המשפחתי הוא שדחף אותך לכדורגל?

"לא. מגיל קטן אני סוחב את 'מחלת הכדורגל'. בלי קשר ליעקב, מאז שאני זוכר את עצמי אני עם כדור".

הקריירה של ירין התנהלה לאורך השנים בתפר שבין ליגות א' ו-ב'. הוא שיחק 3 עונות בנוער של הפועל ראשל"צ ואת קריירת הבוגרים החל בעונת 2012/13 בליגה א' דרום, במדי מ.ס אורתודוכסים לוד. 6 שערי הליגה שהבקיע באותה עונה לא הספיקו לקבוצתו כדי להישאר בליגה. בעונה שלאחר מכן שיחק תחילה במכבי עמישב פ"ת ובהמשך עבר למכבי באר יעקב, איתה רשם ירידת ליגה נוספת. בעונת 2015/16 חווה עוד ירידה מליגה א', הפעם עם מכבי עמישב – במה שהייתה הפעם האחרונה, עד השנה כמובן, שבה קבוצת ליגה א' דרום הפסידה במשחק המבחן נגד קבוצה מליגה ב'. 7 שערים היו לו באותה עונה. בעונה העוקבת (2016/17) זכה לתקן את החוויה שנקראת "משחק המבחן", כשכבש עבור בית"ר כפ"ס את השער המכריע (אחד מתוך 9 שלו באותה עונה) ב-1-2 נגד עירוני אור יהודה שהשאיר את קבוצתו בליגה א'.

בקיץ 2017 הוא הגיע לבית"ר נורדיה לראשונה, אחרי שעמית ברבש קרא לו להוביל את חוליית ההתקפה של העולה החדשה לליגה א'. זה לא עבד: ירין לא מצא את הרשת ושוחרר כעבור כחצי עונה. הוא ירד לראשונה בקריירה לליגה ב', שם כבש 4 שערים חשובים לזכות שמשון כפר קאסם והצליח לעלות איתה ליגה. בעונת 2018/19 חזר לליגה א' כדי לשחק בבית"ר כפ"ס ובהפועל בקעת הירדן, איתה שרד בליגה. מאז לא שב לליגה א'. אחרי עונה קצרה למדי מבחינתו בעירוני מודיעין, אותה התחיל מאוחר בעקבות חתונתו וסיים מוקדם כתוצאה מהפסקת הליגות בשל הקורונה, הגיע בקיץ 2020 להפועל לוד. שתי עונות, שתי העפלות לפלייאוף העליון ו-16 שערים רשם בעיר הולדתו.

בקיץ האחרון הגיע הקאמבק לנורדיה. "אהוד כחילה הכיר אותי מהליגות האלו בשנתיים-שלוש האחרונות, שיחקתי נגדו בשנה שעברה ולפני שנתיים, כשהייתי בהפועל לוד. משם הגיע החיבור. הוא דיבר איתי בתחילת השנה, והציע לי להצטרף. האמת שזאת הפעם הראשונה שאני עובד תחתיו בתור שחקן. לא היה לי קל לעזוב, כי הייתי אחרי שנתיים בלוד וזה גם היה כמו בית בשבילי, אבל כששמעתי על האפשרות לחזור לנורדיה זה ממש קרץ לי, כי כמו שאתם זוכרים, הייתי איתכם גם בליגה א'".

מה לא עבד בקדנציה הקודמת שלך אצלנו?

"האמת היא שגם אז הגעתי לבית"ר נורדיה אחרי תקופה טובה בקריירה שלי, אבל מבחינת מספרים לא הלך לי כל כך בשנה הזאת. למרות שזאת הייתה עונה טובה לנורדיה, שבסופה היא גם הגיעה לפלייאוף, עזבתי בינואר. אני לא יכול להצביע על משהו מסוים שבגללו זה לא הצליח, אבל הייתה לי תמיד תחושת פספוס. אחרי שעזבתי, אמרתי לאשתי שיש לי טעם חמצמץ מהמקום הזה. לא רציתי שזה יסתיים ככה. אני שמח שחזרתי, זאת הייתה מעין סגירת מעגל עם המועדון, כי עכשיו אני מראה מה אני שווה ומה אני יכול לתת".

קשה שלא להכיר בערך העצום שירין סיפק לתלכיד של נורדיה העונה. הוא השחקן היחיד בסגל ששותף בכל המשחקים (39), מתוכם סופסל רק 3 פעמים, גם הם מטעמי מנוחה. בזכות השער הבלתי נשכח ההוא בדקה הה-116 מול שעריים, הוא הפך לשחקן הראשון בצהוב-שחור שחוצה את רף 20 שערי הליגה בעונה אחת מאז ימי ליגה ג' העליזים, לפני למעלה מ-7 שנים. בשקלול משחקי הגביע של תחילת העונה, הוא כבש 0.67% שערים בממוצע למשחק (26 גולים ב-39 משחקים), ואם מוסיפים לכך גם את הבישולים שרשם בכל המסגרות, עולה שירין היה מעורב במישרין ביותר משער למשחק בממוצע.

אבל אלה לא רק הנתונים הגולמיים. בחינה יותר מעמיקה של מצבת הכיבושים של ירין מלמדת שהוא היה שם עבור בית"ר נורדיה לא רק במשחקים הקלים, עם הרביעיות והשישיות, אלא גם, ובמיוחד, במשחקים שבהם פחות הלך לנו. ב-7 משחקים העונה (בכל המסגרות) הבקענו רק שער אחד. ב-5 מהם ירין היה הכובש היחיד, ובעוד פעם אחת שימש על תקן המבשל. אותם שערים בלעדיים של ירין סידרו לנו את ה-0-1 הדרמטי על הפועל גדרה, את ה-0-1 על קריית מלאכי בדרך לזכייה בגביע המחוז, ואיך לא – את השער המשווה נגד שעריים ששינה את פני העונה כולה. 12 פעמים בסך הכול הוא היה הכובש הראשון שלנו במשחק, זה שהעלה אותנו על הלוח אחרי דקות קשות ושלל החמצות מתסכלות. האיש שפותח את הסכר.

ירין: "מגיל צעיר אני זוכר שהייתה לי תכונה של ה'גולר'. תמיד היה לי את זה בקטע מול השער, גם כשלא הולך במשחק וכמו שאתה אומר צריך 'לפתוח את הסכר'. גם השנה, במשחקים שהלך לנו יותר וכבשנו 5-6, לא תמיד הייתי בין הכובשים, אבל במשחקים היותר צמודים – אני הייתי שם".

אמנם ירין לא סיים את העונה כמלך השערים של הליגה, אבל בניגוד לחלוצים אחרים, שטיפסו בטבלת הכובשים בזכות שלישיות ורביעיות במשחקים קלילים נגד קבוצות התחתית, הוא לא בזבז תחמושת מיותרת. העובדה שלא חצה את רף שני השערים במשחק אחד, משמעה גם שבשקלול עם משחקי הגביע, ירין כבש העונה ביותר משחקים מכל שחקן אחר בליגה – 20 משחקים (16 בליגה ועוד 4 בגביע), שמהווים יותר מ-50% מהמשחקים שלנו העונה. גם פריסת השערים שלו מאוזנת: הוא כבש כמות שווה בכל אחד משני הסיבובים – נתון שמעיד על העקביות שלו ועל התרומה שסיפק לאורך כל העונה. וכל זה מגיע משחקן שעד השנה כבש בממוצע רק 5.4 שערי ליגה לעונה, ושעונת השיא שלו כללה 9 שערי ליגה בסך הכול.

אחרי שנים שבהם הצגת נתוני הבקעה סבירים אך לא מעבר לכך, העונה התפוצצת. אפשר לומר שבגיל 31 אתה מגיע לשיא שלך כשחקן?

"מבחינת נתונים, אפשר לומר שזאת הייתה עונת השיא שלי. הרגשתי טוב העונה. אהוד נתן לי חופש פעולה וסמך עליי, הוא נתן לי לעשות את מה שאני יודע על המגרש".

אתה השחקן היחיד בקבוצה ששיחק בכל 39 המשחקים. אפשר לומר שהיית האיש של כחילה על המגרש.

"אני ממש רוצה להודות לו, הוא נתן לי את מלוא הביטחון מההתחלה. חשוב שיהיה מישהו כזה שנותן לך ביטחון. אני באמת הרגשתי שהייתי האיש שלו על המגרש, הוא סמך עליי והחזרתי לו כפליים".

עם המון קור רוח.

"זאת תכונה שתמיד אמרו לי שיש לי – שקט ורוגע מול השער. אני יודע להבקיע גולים גם ממצבים קשים. אני חושב שזאת תכונה שאתה נולד איתה".

ירין אמנם לא גבוה ("אני 1.73-1.74"), אבל גם עם הראש הוא מבקיע לא מעט. "אני חושב שיש לי תזמון טוב וניתור טוב. מבחינתי, אתה צריך מיקום וטיימינג כדי לדעת מתי להתעופף, כי כשיש מולך שחקנים יותר גבוהים ממך, זה הופך ליתרון".

אבל מה הוביל לפריחה האישית הזאת דווקא העונה?

"זה שילוב של דברים. גם אני הייתי יותר בפוקוס, וגם היה לי חיבור טוב עם המועדון, הקהל וכל הצוות. בסוף, זאת לא רק עבודה שלי – הייתה לנו קבוצה מההגנה עד ההתקפה. היה כיף ונהנינו על המגרש. כשאתה נהנה, ויש לך תחושות טובות, אתה יכול להביא על המגרש את מה שאתה רוצה להביא. כשיש לחץ ודברים לא עובדים בחדר ההלבשה, זה מחלחל גם למגרש. השנה, מההתחלה היה לי חיבור טוב גם עם הצוות: אלירן, שהוא ממש כמו חבר של השחקנים, אהוד, משה (בן ארוש) – כולם נתנו לנו את הביטחון מההתחלה. היה כיף לבוא לאימונים והמשחקים, וגם אחרי שעמדנו במשימה – לא רציתי שהעונה הזאת תיגמר.

מבחינת מספרים, יכולתי לכבוש אפילו יותר. אבל אני מסתכל על הדבר הכי חשוב – העובדה שעלינו ליגה. זה יותר חשוב מהגולים. המטרה היא להחזיר את המועדון הזה למקומות שהוא שווה, כי גם ליגה א' הוא לא שווה, אלא ליגה לאומית ומעלה. זה היה פשע אם מועדון כזה היה נשאר בליגה ב'. מבלי לזלזל, יש בליגה הזאת מועדונים שאתה מסתכל עליהם ואתה יודע שהמקום של נורדיה הוא לא שם".

לאורך העונה, כחילה נע בין שני מערכים מרכזיים, כאשר מבין שחקני ההרכב, ירין היה מי שהושפע מקצועית יותר מכל מהשינויים הללו. הוא היה השחקן שבשביל שינוי המערך זז קצת בפאזל הטקטי: ב-4-3-3 הוא תופקד כמעט תמיד כחלוץ המרכזי; במערך ה-4-2-3-1-בואכה 4-2-4 האופנסיבי, תופקד מתחת לחלוץ המטרה.

הוא קצת מתעתע, ירין. כמות שעריו ואופי הסיומת שלו הם כשל חלוץ 9. הוא כובש בכמויות, בדרך כלל בסיומת מבוססת מיקום ונגיעה-שתיים אחרי שקיבל את הכדור משחקן אחר, ולא כתוצאה מדריבל או מפעולה אישית שלו. מצד שני, כשהוא משחק כחלוץ מרכזי, מרגיש שהוא קצת מתבזבז: ירין הוא לא חלוץ ציר שמבוסס על משחק עם הגב לשער ושליטה בשטח הקטן של רחבת היריב, אלא חלוץ שני/מתחת לחלוץ, שמשחק על שטחים גדולים יותר. כזה שיורד אחורה לקישור כדי לעזור בבניית ההתקפות עם הפנים לשער, שנע לאגפים ושמוציא התקפות מעבר מהירות עם הטיות גוף זריזות שמאפשרות לו להשתלט על הכדור ולנער את המגן באותה נגיעה, ושמוביל פעולות 'תן ולך' שבסופן הוא נע ללא כדור לרחבה כדי להתמקם ולקבל מסירה כשהוא בעמדת הבקעה.

כך או אחרת, ירין מסוגל לשני הדברים. אולי התמצית של זה ניכרה במשחק החוץ נגד עירוני שדרות. הוא פתח מתחת לחלוץ, והבקיע שער ירין הללי קלאסי: חטף כדור ויצא מהר קדימה, מסר הצידה, ובינתיים השתחל לרחבה כדי לקבל את הכדור בעמדת הבקעה, תוך כדי הוא מנער מעליו בקור רוח אופייני את הבלם ומסיים בסטייל. בהמשך המשחק הקבוצה עברה ל-4-3-3, עם ירין כחלוץ מרכזי, אך גם משם הוא כבש – אחרי בישול של עוזיאל פרדו שירין סיים בנגיחה מרהיבה לרשת.

אם תשאלו את ירין, הוא יודע היכן הוא מעדיף לשחק: "התפקיד שיותר מתאים לי ושאני מרגיש בו יותר טוב, זה מתחת לחלוץ. שם אני חופשי, נייד, ואני יכול לבוא עם הפנים לשער, לרדת אחורה, ללכת לפינות. זה התפקיד שיותר טבעי עבורי. היו משחקים שבהם אהוד רצה שהאמצע יהיה יותר קשוח ועיבה אותו עם 3 קשרים, ואני הייתי כמו חלוץ מדומה. אמנם גם אז הייתי יורד אחורה, אבל הרגשתי יותר בנוח מתחת לחלוץ. דווקא נגד אשדוד ונתיבות בפלייאוף, למרות ששיחקנו 4-3-3, עומר (יעקב) היה החלוץ ואני שימשתי כשחקן כנף כביכול, אבל כזה שנוטה לאמצע, עם הרבה חילופי מקומות. אני חושב שאני יותר מסוכן כשאני באמצע ולא על הקו".

איך אתה שומר על עצמך? אין לקבוצה מאמן כושר, ובכל זאת עברנו עונה ארוכה שהתחילה במשחקי האימון של אוגוסט. אלה היו כמעט 9 חודשים של כדורגל.

"נכון. ואני סוג שחקן שגם במשחקים פחות חשובים אוהב להיות שם. אני אוהב את המשחק ואוהב להיות על המגרש. ברוך ה' הייתה לי עונה טובה, בלי פציעות. אני שומר על עצמי, אוכל כמו שצריך, לא יוצא לפני משחק. משם זה מתחיל. כל עוד אתה במקצוע הזה, אתה צריך לכבד אותו, לשמור על הגוף שלך ולהקשיב לו".

אהוד גם שמר עליכם. אף אחד לא רצה להוריד הילוך, אבל הוא דאג להחליף אתכם כדי שלא תיפצעו.

"לפעמים בזמן אמת אתה לא מסתכל קדימה, אתה רק מסתכל על הרגע ורוצה להישאר על המגרש, ליהנות ולתת עוד גול ועוד בישול. אתה לא רוצה לפספס כלום. אבל אהוד היה שם ותמרן טוב, ידע להכניס, לשלב ולשמור כוחות כשצריך".

מה דעתך על כחילה כמאמן? כולם זוכרים אותו כלוחם וכמוטיבטור קשוח, אבל איך הוא מבחינה טקטית?

"כולם יודעים שיש לו את השיגעונות שלו, הוא גם אומר על עצמו שהוא 'פסיכיאטרי', אבל אני לוקח את זה לדברים הטובים. קודם כל, מבחינה אנושית, בלי קשר לכדורגל, הוא בנאדם זהב, כל מה שתצטרך – הוא תמיד ייתן לך. אפשר להגיד עליו רק דברים טובים. גם מבחינה מקצועית, אני רואה בזה דבר טוב: הוא מדליק אותך ושומר אותך תמיד במשחק. היו רגעים שהובלנו 0-2 ו-0-3, נשארו 2 דקות לסיום, והוא התנהג על הקווים כאילו אנחנו בפיגור וכאילו נשאר רבע שעה. הוא תמיד חי את המשחק. אני אוהב את זה".

נחזור אחורה. לא השארנו בסיס משמעותי מהעונה שעברה, הגיעו אלינו מאמן חדש ושחקנים חדשים שהוא אסף. ובכל זאת, הדבר הזה התחבר מהר.

"הציפיות מהשנה לא היו לעלות ליגה בכל מחיר אלא להתקדם תוך כדי תנועה. היה תלכיד ממש טוב, גם ילדים גם חבר'ה בוגרים, הכול עבד טוב. אהוד ראה תוך כדי תנועה איפה צריך לחזק ועשה את השינויים. אבל הכול התחיל מחדר ההלבשה. היה לנו חדר הלבשה ממש טוב, כולם היו מחוברים אחד לשני כמו משפחה – כל אחד מפרגן לשני ותומך בשני, גם ברגעים הקשים יותר. זה מה שחיבר אותנו העונה. אני לא זוכר הרבה זמן שהייתי בקבוצה הזאת, גם מבחינה אנושית וגם מבחינה מקצועית. חשוב לי לפרגן לכולם: למאי מזל, ליאיר הדר, שנתן בביטחון בשער, להגנה עם פסו, ביטון ודרעי שעשה התקדמות גדולה, לחזי (מזרחי), לזיו (קבדה), ל(ירדן) פינטו שהוא נכס למועדון, לדביר (נסימי) ולעוזיאל (פרדו) שהצטרפו אלינו באמצע השנה ולכל הילדים".

התוצאות ניכרו ביחס השערים שלנו העונה: בית"ר נורדיה כבשה הכי הרבה שערים בליגה (כמעט 3 שערים למשחק), וספגה הכי מעט (בצוותא עם קריית מלאכי) – שער ספיגה כל יותר משני משחקים. לזה התלוו כדורגל איכותי וטביעת אצבע ברורה של המאמן כחילה. "הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה, כי מכל הליגות היה לנו את מספר הכיבושים אולי הכי גבוה, וגם את מספר הספיגות כמעט הכי נמוך. זה לא שההתקפה שלנו הייתה על חשבון ההגנה או להפך; היו לנו שני הדברים יחד – גם שיחקנו כדורגל יפה וגם הצגנו הגנה מטורפת".

מלבד השערים, ירין שימש העונה כמעין חוט מקשר. ההוא שמסתדר עם כולם, פורח לצד כולם, ומבשל לכולם (12 כאלה היו לו בליגה). אם בסיבוב הראשון הפרטנר המרכזי שלו היה מאי מזל, בסיבוב השני היה זה בעיקר עוזיאל פרדו. במשחק הראשון של פרדו בצהוב-שחור, נגד קריית גת, הצמד הלל & עוזיאל בישל אחד לשני שלושה שערים (והיה מעורב באחד נוסף); ובהמשך, ירין היה מי שבישל לפרדו את השערים שהבקיע מול מכבי ב"ש ואשקלון, בעוד פרדו גמל לו כשבישל לו את השער השני נגד עירוני שדרות. הצטרפו לכך עוד מספר מהלכי מפתח שנבעו מההבנה בין השניים.

"יש לי תכונה של כיבוש גולים, אבל אני גם אוהב לבשל הרבה", אומר ירין. "אני לא רק שחקן של פעולות אישיות, אלא כזה שאוהב לשחק קבוצתי, עם דאבל פס, כדורים לעומק ומשחק בנגיעה. הייתה לי הבנה עיוורת בהתקפה – גם עם עוזיאל, גם עם מאי וגם עם דוד (אסנקה). היה חיבור טוב עם כולם".

לאורך העונה, ובעיקר בסיבוב הראשון, ניכר שיש לך שיתוף פעולה יוצא דופן עם מזל.

"בשנה שעברה שיחקתי בהפועל לוד, ובמהלך העונה מאי עבר אלינו, ככה ששיחקנו בחצי השני של העונה ביחד. משם ההכרות. יש שיתוף פעולה טוב בינינו, זאת הבנה שנוצרה מהאימונים, משם אתה מבין את השחקן. כל אחד יודע מהן החוזקות של השני ובמה הוא יותר טוב".

מי שהשלים את שלישיית החלק הקדמי שלנו בתחילת העונה, יחד איתך ועם מאי, היה הילד דוד אסנקה. איך התרשמת ממנו?

"דוד הוא משהו מיוחד, ואני עברתי קבוצות וראיתי הרבה שחקנים. הוא ממש צעיר, רק בן 18.5. אני חושב שהוא יכול להגיע לרמות הכי גבוהות שיש. ראיתי מההתחלה גם באימונים וגם במשחקים שהוא עושה דברים שגורמים לך לתפוס את הראש. עם התמדה, הוא יכול בשקט להגיע לליגת העל. יש לו את כל מה שצריך כדי להצליח. נהניתי ממנו".

ואז, באמצע העונה, הגיע אלינו פרדו – שחקן שעד לפני כשנה עוד שיחק בליגת העל, ושהתחיל את העונה הזאת כשחקן הרכב בליגה הלאומית. הוא מן הסתם משך אליו הרבה פוקוס.

"בהתחלה זאת הייתה הפתעה. אתה שומע שמצטרף אליך שחקן שבשנה שעברה עוד שיחק בבית"ר ירושלים בליגת העל, והעונה שיחק בהרכב של הפועל כפ"ס בליגה הלאומית. אז אתה שואל בהתחלה: 'מה יש לו לחפש בליגה ב'?'. ואז אתה רואה אותו ומבין שהוא באמת מעל הליגה הזאת. הוא נותן יכולות מאוד איכותיות. זה נותן כוח אדיר כשמצרפים לך לקבוצה שחקן כזה באמצע העונה. ממש כיף שיש לך שחקן כזה, זה גם מושך קדימה את כל השחקנים שלידו".

היום, אחרי פלייאוף מוחץ ומרשים כל כך, קל לשכוח את זה, אבל מבחינת נורדיה הסיבוב השני של העונה היה ברובו סיבוב של אופי ופחות של הברקות. אם ב-17 המחזורים הראשונים הקבוצה של כחילה הבקיעה 59 שערים, ומנגד איבדה נקודות יקרות במשחקים בהם התקשתה (עירוני נתיבות, הפועל גדרה, הפועל ירוחם ושיכון המזרח), ב-13 המחזורים שלאחר מכן היא הסתפקה ב-26 כיבושים, ומצד שני איבדה פחות נקודות, הודות ללא מעט ניצחונות דחוקים שבהם ירין וחבריו ידעו שוב ושוב לחלץ את שלוש הנקודות עם יכולת יחסית פושרת.

ירין מסביר: "לגבי הסיבוב השני, זה ידוע שבשלבים האלו זה לא כמו בתחילת העונה, כשקבוצות התחתית מתפרקות וחוטפות חמישיות ושישיות. בשלבים המתקדמים יותר הן מתחזקות ומביאות שחקנים, כי הן רוצות יותר להישאר בליגה. הן נלחמות על החיים, אז זה הופך לקשה יותר. אני שמח שעשינו את העבודה עד הסוף, למרות שבסיבוב השני היה יותר צמוד והיו פחות תצוגות. מה שחשוב זה שעשינו את העבודה שלנו".

ואז הגיע משחק העונה בקריית מלאכי, שלו חיכינו כל העונה. היו שם שני אירועים מרכזיים מבחינתך: החמצה גדולה במחצית הראשונה, ושער גדול במחצית השנייה.

"יש משחקים שאתה אומר לעצמך שאתה צריך להיות שם בכל מצב, כי לא יהיו לך 5-4 מצבים להבקיע, ולכן אתה צריך להבקיע גם בהזדמנות הכי קטנה, במצב-שניים שתקבל. בחצי הראשון במלאכי היה לי מצב טוב להבקעה, והשוער בני פרץ לקח עם הרגל. אמרתי לעצמי שאני חייב לתקן עוד במשחק הזה, כי זה היה המשחק הכי חשוב שלנו, ממש ההזדמנות האחרונה. בחצי השני באמת החזרתי, תיקנתי והכנסתי את הגול. ואז הכול התהפך לרעתנו עם הפנדל שהם קיבלו. אחרי הפנדל כולם עלו למעלה, כשכבר לא היה משנה אם זה ייגמר בתיקו או בהפסד. לדעתי, אם לא הפנדל היינו מחזיקים עד הסוף. אני לא זוכר עוד מצבים רציניים שסיכנו אותנו לפני הפנדל".

ולמרות אירועי מלאכי, נראיתם במשחקי הפלייאוף בכושר שיא, עם רביעיות מול בני אשדוד ועירוני נתיבות ועוד ניצחון מרשים על יריבה שלא הכרנו (עמישב).

"למשחק נגד שעריים הגענו כשאנחנו עומדים על נתון הבקעה של 0-10 בפלייאוף. אני לא חושב שהיה דבר כזה בפלייאוף. ואלה משחקים קשים, לא משחקים נגד מקום אחרון או נגד קבוצת אמצע טבלה. במעמד הזה כל משחק הוא משחק קשה, כמו גמר לשני הצדדים, סוג של 50-50. ניצחנו בכל משחק, ועלינו. זה לא עניין של מזל, והוכחנו את זה על המגרש. פשוט הגיע לנו".

 

"נורדיה היא לא מועדון שמוותרים עליו"

כמי שנמצא כאן כבר קדנציה שנייה, ירין מכיר היטב את הרעיון שעומד מאחורי נורדיה. "אני  לא יודע אם הרבה אנשים יודעים את זה, אבל אני אוהד בית"ר, כך שאני בהחלט מתחבר לרעיון ולמסר של נורדיה. אני זוכר שכשהייתי אצלכם בליגה א' היו יותר אוהדים מאשר עכשיו, ותמיד רציתי שהכמות ההיא תחזור. השנה עשינו עונה טובה וציפיתי לראות את הקהל".

אבל בפלייאוף הקהל חזר, במיוחד במשחק נגד שעריים.

"מתחילת הפלייאוף זה ממש נפתח: פתאום אתה רואה במשחקי הבית מלא משפחות עם ילדים ונשים, וכולם עם הצעיפים ועם דגלים, זה נותן לך תחושה אדירה במגרש. זה כיף מאוד. עברתי בכמה קבוצות בליגות האלה, והמועדון הזה לא שייך לרמות האלו. הוא שייך לליגה הלאומית ומעלה. לא מחסירים מאיתנו דבר, משלמים בזמן, כל מה שאתה רוצה אתה מקבל, ויש אוהדים שמוסיפים המון צבע. מבחינתי, בלי קהל וצבע – הכדורגל לא שווה".

ראינו עליכם בפלייאוף שזה מרגש אתכם ומכניס אתכם לאווירה של המשחק, הרבה יותר מאשר בשאר העונה.

"ברור, כשאתה רואה אנשים שעזבו כל מה שיש להם כדי לראות אותך וכדי לעודד את הקבוצה, זה לא מובן מאליו. כשאתה רואה אנשים שעומדים מאחוריך אתה רק רוצה לשמח אותם. זאת הדחיפה שלנו".

מה הלאה? אתה רואה את עצמך ממשיך בנורדיה? כחילה ממשיך, סביר להניח שירצה אותך.

"אני כרגע נמצא במקום שמאוד התחברתי בו לאנשים, ושהלך לי בו טוב. אני אוהב את המקום והאנשים, כך שאתן עדיפות ראשונה לנורדיה, במיוחד כשזה כבר בליגה א', שם זה יותר כיף ויותר מאתגר. אבל עדיין מוקדם לדעת מה יהיה, יש עוד הרבה זמן, נראה איך דברים יתפתחו. אישית, אני אשמח להמשיך בנורדיה, כי זה מקום שהתחברתי אליו ואני מרגיש בו בבית. הלוואי שהכול יסתדר ושאוכל להמשיך לשמח את הקהל".

גם הפועל לוד, הקבוצה הקודמת שלך, עלתה עכשיו לליגה א'. מה תעשה אם תקבל הצעה לחזור לשם?

"הפועל לוד הייתה בית בשבילי. היית שם שנתיים והיה לי קשה לעזוב, אבל כמו שאמרתי, כשקיבלתי הצעה מאהוד ומנורדיה זה ריגש אותי, כי רציתי לחזור כדי לסגור מעגל, להראות מה אני שווה. נורדיה היא כמו בית. זה לא מועדון שמוותרים עליו".

לא היית בליגה א' מאז עונת 2018/19. חשוב לך לחזור לשם בעונה הקרובה?

"לא הצבתי לעצמי אתגר כלשהו, כי אני כבר לא ילד, ואין לי את החלום של התקדמות ממעבר לליגה א' – לליגה הלאומית ולליגת העל. אני כבר די מבוגר. אבל כן, זה המקום שלי, ועליתי עם נורדיה ליגה, אז זה מפתה להמשיך איתה בליגה א'. צריך לראות מה יתפתח, אבל אתן עדיפות לבית"ר נורדיה לפני הכול".

אתה אומר שאתה "מבוגר", אבל היום, עם הפיזיולוגיה והעזרים הטכנולוגיים, אפשר למשוך עד גיל הרבה יותר מאוחר משלך.

"כן, זה נכון, 31 זה לא כזה מבוגר – יש כאלה שפורחים בגיל 35-34. האמת היא שכשאני אומר לאנשים שאני בן 31, הם חושבים שאני צוחק".

ולשאלה החשובה באמת: איך אתה שומר על השיער הזה?

"יש לי שיער חלק, עוד מגיל הילדים היה לי שיער ארוך. אני אוהב את זה ומטפח את זה. אנשים צוחקים עליי שאני שם ג'ל וכאלה בשיער, אבל זה סימן ההיכר שלי".

איזו בית"ר נורדיה נקבל בעונה הבאה? בפעם הקודמת שעלינו לליגה א' לא הייתה כאן סבלנות, ואחרי שעלינו שתי ליגות ברציפות, חשבנו שנעלה שוב בקלות גם ללאומית.

"עוד מוקדם לדעת, אני לא יודע מה יהיו הציפיות. יש לי ניסיון, רוב השנים הייתי בליגה א', אז אני יודע מה זה לשחק שם. השנה הייתה לנו קבוצה שיכולה לרוץ בליגה א', לצד חיזוקים מסוימים במקומות הנכונים. שמעתי גם אהוד אומר את זה. יש לנו שלד טוב, גם הצעירים יכולים להתפתח לדברים טובים, וגם שחקני ההרכב. אני חושב ש-80 אחוז לפחות יכולים להמשיך לליגה א' בעונה הבאה, והראינו את זה במשחק נגד שעריים. לדעתי הכי נכון יהיה לשמור על השלד הקיים, כי יש קבוצה טובה, לצד החיזוקים הנכונים מליגה א', עם עוד מספר שחקנים מעט יותר מנוסים. כמו שאני רואה את זה, צריך להשאיר הרבה שחקנים  מהשנה הזאת. יש לבית"ר נורדיה שלד טוב להרבה שנים".

תרצה למסור משהו לאוהדים?

"אני קורא לקהל הגדול לחזור. אני זוכר את העוצמות שהיו בימי ליגה א', בהתחלה, כשהיה הד גדול סביב בית"ר נורדיה והגיעו הרבה אוהדים. מקווה שהרבה יחזרו לטריבונה, כולל אנשים שלא יצא להם לבוא השנה, כי זה ממש חשוב. זה מועדון נפלא, אני מקווה שנראה גם הרבה אנשים חדשים, שיבואו משפחות, עם הילדים הקטנים והנשים. כיף לראות את כולם מגיעים עם הצעיפים. אני מקווה שבליגה א' המספרים רק יגדלו. אני גם רוצה למסור תודה לכל הצוות: לאהוד, לאלירן, לעבד (אבו סרור) הפיזיותרפיסט, למומי (דהאן), למשה, לאלי דנון, לאלית (מזא"ה), לאוהדים, לכולם. זאת הייתה עונה מיוחדת שמבחינתי תיחקק לעד". 

 

 

 



34 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page